KEEP ME IN MIND (זִכרוּ אוֹתי)

במופע KEEP ME IN MIND  (זִכרוּ אוֹתי) מסופרים מחדש סיפורי חייהם של בנימין גינזבורג, מרים קרמין, יוסף קינסטליך, אסתר ליבר, לקידה שלאק, זיגפריד טלר ושרה זמיר – שבעה ניצולי שואה. באמצעות העברתם ומסירתם הלאה של הציורים, הצילומים והחפצים האישיים נוצר מפגש חי ומוחשי עם עדויותיהם של פליטים אירופאיים אלו. כך נכנסות עדויות אלו לקאנון  הסיפורי שהינו חלק מהתודעה הקולקטיבית.

הבימאית כריסטינה פרידריך התגוררה ועבדה במשך כשנתיים עם הניצולים בחיפה. כך נוצרו שבע מעטפות עם ציורים. יחד עם המעצב והשותף האמנותי מיכאל ברוכלי, מצאה פרידריך דרך המשלבת את הפן המוחשי עם המילולי בכדי להעביר הלאה את הסיפורים.

המעטפות והציורים שבתוכן ישוכפלו באלפי עותקים, יפתחו ויפיצו את הסיפורים בברלין, וילנה, דרזדן, מונטריאול, וורשה, מרסיי, אנטוורפן, איסטנבול,... . ערים שהטביעו את חותמן בסיפורי חייהם של שבעת המספרים מחיפה, אך אליהן הם אינם יכולים להגיע עוד.

יחד עם קבוצת שליחים חדשה בכל עיר, פרידריך וברוכלי מפתחים ומעבדים מחדש את שבע הביוגרפיות. היושבים בקהל הופכים למשתתפים ולשליחים בעצמם. המוזיאון הופך לצומת דרכים והעיר מאמצת לחיקה את הסיפורים האבודים.

היצירות על הנייר משרטטות מפת-תודעה. השליח המוכר לנו ממסורת ההעברה שבעל-פה, מתבגר והופך כאן למספר. במופע KEEP ME IN MIND (זִכרוּ אוֹתי) הופך החיפוש האמנותי לתהליך של התמזגות בסיפורים עצמם, תהליך אשר מעמיק בהתמדה וללא גבולות.

תגובות

בהיותם חפים מכל סימן של קיטש ומרטוריקת הנצחה סנטימנטלית יתר על המידה, מותירים סיפוריהם ועדויותיהם של הניצולים חותם עמוק; אם באמצעות הציורים, המנסים ללכוד את האימה, ואם דרך הצילומים שצולמו לאחר המלחמה, כדוגמת צילום הרכבל שבאלפים, המשקפים את אשליית הנורמליות. את השליחים בתפקיד נושאי הזיכרון אני מוצא משכנעים במיוחד. (...) את מעשה מסירת העדות עצמו לא ניתן לשחזר ולהעביר הלאה, אך את סיפוריהם של הניצולים – שסועים ככל שיהיו – ניתן. כך יכול כל אחד לנצור את האנשים הללו בזכרונו: Keep me in Mind"

ד"ר יינס-כריסטיאן וואגנר, ראש קרן הזיכרון של בוכנוואלד ודורה-מיטלבאו.

"להפוך את האבן, אשר סתמה את הגולל על המתים המתים ומעל החיים"

כריסטינה פרידריך

"שזירת הביוגרפיה בטופוגרפיה זו בזו כסימן היכר של יבשת"

ד"ר ברטולד פרנקה, מכון גתה, בריסל